כשהמעסיק מעסיק עובדים באמצעות חשבוניות תחת סטטוס של קבלנים עצמאים (פרילנסרים), עולה השאלה מתי יכיר בית הדין לעבודה בעובדים אלה כעובדים שכירים, וכתוצאה מכך יקבלו את הזכויות המגיעות לעובדים שכירים.
מאמר זה נועד לספק הבנה בסיסית בנושא זה.
על פי פסיקות בתי הדין לעבודה, פרילנסר או קבלן עצמאי עשוי להיחשב כעובד לכל דבר ועניין ולקבל זכויות סוציאליות כמו של עובד שכיר, כולל פיצויי פיטורים. בית הדין לעבודה בוחן את מערכת היחסים בין הצדדים באמצעות מבחנים שנפסקו בפסיקות קודמות, כדי לקבוע אם מדובר ביחסי עובד-מעסיק המעניקים זכויות סוציאליות, או אם מדובר בקבלן עצמאי בקשר חוזי רגיל.
מעמדו של פרילנסר ייבחן בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, ולא לפי הכינוי או התיאור שניתן להסכם ההעסקה. לכן, הגדרת הסכם לפיה אין יחסי עובד-מעסיק יש לה משקל מועט בלבד.
המבחן לקביעת יחסי עובד-מעסיק כולל את הנתונים הבאים: השתלבות המועסק בחברה, בלעדיות הפעילות בתקופת ההעסקה, צורת התגמול, אופיו של העיסוק, מידת הפיקוח ועוד.
למרות שהתוצאות יכולות להשתנות לפי המבחנים השונים, מכלול הסימנים הוא הקובע אם יוכר פרילנסר כעובד שכיר או כקבלן עצמאי.
להלן שאלות עיקריות שיכולות לעזור להכריע אם מתקיימים יחסי עובד-מעסיק:
- האם השירותים שהעובד מספק הם חלק בלתי נפרד מהפעילות של המעביד?
- האם המעביד מפקח על עבודת העובד ושעות עבודתו?
- האם ההתקשרות בין הצדדים נמשכת שנים רבות?
- האם העובד מספק שירותים לגורמים נוספים או רק למעסיק?
- האם העובד מעניק את השירותים באופן אישי או דרך אחרים?
- האם מדובר בהיקף של משרה מלאה?
- האם ציוד העבודה שייך למעסיק?
חשוב לציין שאין נוסחה מדויקת להבחנה בין עצמאי לשכיר, אך ככל שהמאפיינים המציינים יחסי עובד-מעסיק מתאימים יותר, כך יש סבירות גבוהה יותר שיביהל בית הדין כי מדובר ביחסי עובד ומעביד.
במשרדנו טיפלנו במקרים רבים שבהם עצמאים הוכרו כעובדי החברה, וזכו בפיצויים שנחסכו מהם בשל הגדרת מעמדם השגויה ובשל הפערים הכספיים שנוצרו בינם לבין עובדים אחרים בחברה או בחברות אחרות.